השלום והברכה.
והחמלה.
מחר יום כיפור (האמיתי... אולי חשתם כבר חצי שנה שהוא פה, אבל לא- מחר זה באמת...)
הזמן המיוחד הזה בשנה, הזדמנות לסגור חובות, לשחרר זנבות מהשנה שחלפה. וגם להסכים להתאבל, והו, כמה יש לנו להתאבל...
לבכות את הכאב, את מה שחשבנו שיקרה בשנה שחלפה, את מה שחשבנו שיקרה מחר והשתנה. את כל מי שלא שרד את השנה הזו.
וגם- במקביל, להתכונן ליום שהוא חג "וגילו ברעדה" בגיל- וגם ברעדה.....
להסכים לשמוח. לאהוב. להתחדש. למצוא במה להאמין. כי חייבים. ובהכרח יש במה.
ויותר מתמיד אולי, מחזוריות השנה מפתיעה- ה"רגילות" שבחזרתיות- כמו הציפורים ששבו לעמק עכשיו, כאילו לא קרה דבר בעולם מאז שעזבו אותו, מזכירות את המעגל הזה של ראש השנה- מלא תקווה ואמונה, למרות שאנחנו כבר יודעים שיגיעו שוב (אותן?) הנפילות, והתרחקות מעצמנו, ואיתם הגעגוע שישיב אותנו הביתה, ושוב, ושוב...
"כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני.
שלום רב שובך, ציפורי היקרה,
צהלי-נא קולך ורוֹני" (ביאליק, בתכנית בביצוע היפייפה של אבישי כהן).
שתי מתראיינות אפילו היו- יהודית מנדלבאום ונרקיס שדה היקרות לי מאוד, על תורה ו' של רבי נחמן עם הכיוון המפתיע של- "עיקר התשובה יישמע בזיונו ידום וישתוק"
ועל האתגר והצמיחה האדירה בלהצליח למחול, לקרובים לנו ולעצמנו.
ונסיים במילותיו של רבינו נצ', הידוע גם בשמו המקורי רביד פלוטניק, בחידוש יפיייפפה וממיס לב ועין שעשה עכשיו יחד עם אביתר בנאי. מצורף גם להאזנה.
"הריני מקבל על עצמי
לאהוב לאהוב עם כל השנאה שבתוכי לאהוב לאהוב לא כל העולם אשם בבעיות שלי בהפסדים ובספקות שלי ואיפה כל המעשים והמידות שלי הריני מקבל על עצמי היום אני לוקח אחריות על כל השטויות שעשיתי מכל מי שפגעתי, מבקש סליחה
על החומות, ההיסוסים, המגננה על שליליות והקטנה על קנאה ועל טינה מקבל על עצמי להבין שאני פזיז ועצבני ולקבל את ההשלכות של הטעויות שלי עם כל הכעסים בלב על כל הסובבים אותי הציפייה הזאת.. שינהגו או יחשבו כמוני הריני מקבל על עצמי לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר לחיות בשלום עם מי שאני וסוף סוף, להניח לעבר מקבל על עצמי להניח לזו שאהבתי לחיות את החיים שלה בשקט ולאחל לה רק טוב גם לה מגיע לאהוב גם לה מגיע לאהוב"
להאזנה לתכנית: https://bit.ly/3cCx0cI
שתהיה שנה של טוב מטוב!
בצניעות וגם במעוף.
שלכם/ן
חן
Comments