מחשבות על זיהוי של ברכה ושל קללה כשהן נקרות בדרכנו

או: וורט לפרשת ראה שחלפה לפני כמה ימים ושבגיל 12 עמדתי באולם קטן בירושלים מול חבורת נשים בבית כנסת שבימי חול גם היה הבית ספר שלי, וקראתי אותה עם הטעמים והכל (רביעי-עי-עי-עי, סוף פסוק) אחרי כמה חודשים של אימונים עם אבא במטבח של הבית מתוך ספר טעמי המקרא ענק כזה ועם ריח בדיוק כמו שמדמיינים.

אז הפרשה נפתחת ב"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" אלוהים מסביר לעם שכל אחת מהן היא הר בפני עצמו- הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל, בשביל שיהיה ממש ממש ברור- אלו דברים שהם ברכה ואלו דברים שהם קללה. ואני חושבת, כמה למדנו לחפש בכוח את הברכה בדברים, "השיעור שלי" הצמיחה, הגדילה,. וואללה. לפעמים דברים הם פשוט קללה. אין שום צורך לחלוב מהם את הטוב, אין שום צורך להישאר ולהגדיל את עצמנו בתוכם- פשוט להבין- נעים מאוד זאת קללה, מובחנת וברורה כמו הר שניצב מולנו, וללכת. לחתוך. לשים גבול. להגיד זה לא בשבילי תודה שלום.

כמה פעמים הייתם בשיחה עם חבר/ה על דייט צולע או אקס/ית שחזר/ה מהאוב וצללתם לניתוח עד זוב דם של- למה ההודעה העלובה ששלח/ה, או המבט המחוייך, או ההבטחה שנזרקה על הדרך הן סימן שהוא/היא ממש ממש בעניין, שהוא/היא רוצה, שיתבשלו לזה, יום אחד, ובינתיים רק תחוג/י מסביבה/ו את כל השיעורים שלך.

או בשיחה על מקום עבודה, השקעה, פתיחת עסק, לקיחת הלוואה ענקית בשביל חלום, שהפעם- אין,.. אנחנו מרגישים את זה.. זה הדבר שבו נצליח להתמיד, שם נתמסר הפעם, זה שווה את הסיכון, אני אומר/ת לך… ונכון שהבוס דוחה, או נכון שאני בכלל לא רוצה לעבור לגור באזור הזה.. אבל.. לא נורא, זה שיעור טוב, זאת הדרך…. ורק קצת לסתום פה ושם את האף….

והרי כשמגיעה מולנו ברכה, אין לנו שום צורך להסביר אותה, להפוך, לשקשק, להריח מזווית אחרת, היא פשוט ברכה. ככה. אז איז. ואנחנו, ככה, מרגישים מבורכים.

ועוד אומרים על המשפט הפותח- אלוהים מדבר אל העם ביחיד- "ראה אנוכי!" שכל אחד ואחת (הוא לא אמר גם "ראי", אבל הוא התכוון לזה, בדוק) יראה את זה באופן הכי אישי- לך יש את היכולת והאחריות להבחין בין ברכה וקללה בחיים שלך. לא השבט, ולא החברה יכולים להחליט עבורך האם הדבר שעומד מולך הוא הר גריזים או הר עיבל.

בברכת, שנזכה לראותן בבירור. ולחגוג! את ההליכה מהקללה, והצלילה לבריכת הברכות.

בתמונה- נשים שעד לפני שבעה חודשים עוד היו באתיופיה וישראל הביאה אותן לפה, דבר שעבור הרבה מהם הוא הצלה של ממש. ונכון שיש לא מעט ביקורת על המקום שאנחנו חיים בו, וחשוב לבקר, אבל חשוב גם להיזכר בכל היש.

חודש אלול פותח ושמח.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול