מסע על טלטלותיו ונפלאותיו

25.10.2018

הדבר הכי מאתגר בנדודים הוא הקצוות. בעצם הכל כל הזמן משתנה, ומשהו בבסיס לא קיים.. כי זה מה שזה בעצם. נדודים.
הדבר המאתגר בנדודים כשאת

 

גם בונה עסק שרץ רק שנה וקצת הוא שאת לא כל כך יכולה לעצור. כי אין לך כסף לזה. וגם לא בא לך. תכלס.
זה בעצם בעצם בצד אחד להחזיק כאוס. כל הזמן. ואיכשהו בצד השני להצליח שדברים יתקדמו באיזושהו קו כללי ישר..
וככה יום יכול להתחיל בשיחת טלפון עם כל מיני אזהרות שאין לך מה לעשות איתם חוץ מלנשום ולחייך לורד, הפקידה שבכלל אני לא מהסניף שלך ולא יכולה לעזור רק התקשרתי ליידע... להתרגש בבית שנקלעת אליו לשבוע, עם פנטזייה שיהיה שלך לטווח ארוך, בית שמעיר אותך בהתרגשות, ואפילו עצמך במראה מחייכת לעצמך עם האור שנופל בדיוק על הפנים שלך דרך החלון בגג בדיוק מעליך וגורם לך להרגיש מהממת כל פעם,. ומתי זה קורה.. כל הזמן... 
לקבל טלפון שאומר לך שהבית לא שלך. לבכות ממש מהר, ממש עמוק, ממש קצר. להתיישב על רצפת העץ המהממת עם החברות המהממות שלך ולשפוך את כל מה שאי אפשר לסבול כבר, וההתיישבות שכמו נמצא מעבר לסורגים וחומקת לך כל פעם מהיד. לצחוק על עצמך. ועל למה הבית בעצם ממש ממש גרוע וטוב שלא הסתדר. להתרגש איתן על גלויות הביקור המהממות שאספת מוקדם יותר היום. וגם להצטלם איתם על התחת.. שלא תעופי.. בכל זאת.
להתנחם בכלבה שלך שמשתלבת בכל מקום שאת פתאום מעבירה אותה אליו, אפילו שהייתה אולי שמחה שכבר תמצאי אחד. ותבחרי בו.
אבל בינתיים היא הולכת, באשר תלכי.
וגם את. 
באשר תלכי, הולכת.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload