לצאת ממעגל ה-אני לא מספיקה

31.5.2018

 מירית מירון, סטייליסטית ופמיניסטית על עקבים סיפרה לי על הביטוי "Fat talk" שבעצם נותן שם לעובדה שנשים באשר הן (בחברה המערבית לפחות) ייפגשו, יתקשקשו, די מהר יגיעו לדבר על הגוף שלהן. על כמה שהוא לא מספיק. כי תמיד יש "רק קצת להוריד מהתחת" ורק לצבוע את השערות הלבנות, ורק להוריד מפה ומשם. וכמה קוביות בבטן להוסיף (ואמיתי, פתאום השנה, בבת אחת הפכתי להראות בגיל שלי. וזה לא פשוט בכלל.) 
ובעצם תמיד יש חוסר קבלה. 
אני עומדת מול נערות בסדנא על דימוי גוף ופתאום מבינה ביחד איתן, שאם אני תמיד לא מספיקה בתחום אחד בחיים, בהכרח אני מסתובבת בעולם עם תחושה שאני לא מספיקה. ואם יגיע אליי בחור, נער, גבר, איש, שמעריך אותי הוא, וגורם לי הוא להרגיש שאני מספיקה, מספיקה ביותר ואפילו מצויינת, ברור שאני אניח את כל הערך שלי עליו. ואם כל הערך שלי עליו, לכי תגידי לו לא. לכי תשימי לו גבולות. לכי תובילי, לכי תגידי מה את רוצה.
מירית עברה לי על הארון, צחקה עליי, לקחה אותי לשופינג, גילתה לי שהיהלומים שלי או בשמם העממי "ידיות" בצדי הבטן לא ייעלמו, זה המבנה שלי. מזל טוב. (מה..?! אבל רק אתמול, כשהייתי בת שש עשרה הם לא היו...) ולימדה אותי להתלבש באופן שיחמיא להם. (רמז: לא מכנסיים נמוכים..) כי היא הייתה צריכה לעשות סטאז' בלימודי סטיילינג , ואני כנראה החלטתי בתוכי שחלאס עם הלא מספיק. 
בסוף הסדנא אני מעמידה את הבנות על מסלול דוגמנות מאולתר, כשכל אחת מקריאה את רשימת התעופה העצמית שכתבה על עצמה זו שצועדת במסלול. 
"הגעתי בלי כנפיים, ויצאתי עם" אומרת אחת מהן בסיום. "זה היה מפגש של אהבה עצמית". אומרת אחרת. ואני עם דמעות בעיניים ומתפללת בלב שהן יזכרו את זה גם בחלוף הזמן.
וגם שאני.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload